הבלדה על יואל משה סלומון
מילים: יורם טהרלב
לחן: שלום חנוך
בבוקר לח בשנת תרל"ח
עת בציר הענבים
יצאו מיפו על סוסים
חמשת הרוכבים.
שטמפפר בא וגוטמן בא,
וזרח ברנט
ויואל משה סלומון,
עם חרב באבנט.
איתם רכב מזרקי
הדוקטור הכסוף,
לאורך הירקון הרוח
שר בקני הסוף.
ליד אומלבס הם חנו
בלב ביצות וסבך
ועל גבעה קטנה טיפסו
לראות את הסביבה
אמר להם מזרקי
אחרי שעה קצרה:
איני שומע ציפורים
וזה סימן נורא.
אם ציפורים אינן נראות
המוות פה מולך,
כדאי לצאת מפה מהר,
הנה אני הולך.
קפץ הדוקטור על סוסו
כי חס על בריאותו,
והרעים שלושתם יצאו
לשוב לעיר איתו.
אמר אז יואל סלומון
ושתי עיניו הוזות:
"אני נשאר הלילה פה
על הגבעה הזאת".
והוא נשאר על הגבעה,
ובין חצות לאור
פתאום צמחו לסלומון
כנפיים של ציפור.
לאן הוא עף, לאן פרח
אין איש אשר ידע,
אולי היה זה רק חלום
אולי רק אגדה.
אך כשהבוקר שוב עלה
מעבר להרים,
העמק הארור נמלא
ציוץ של ציפורים.
ויש אומרים כי עד היום
לאורך הירקון
הציפורים שרות על יואל
משה סלומון.
יורם טהר לב הצליח לשכתב את ההיסטוריה של אחד הסיפורים המקסימים שמתארים את ההתישבות החדשה בארץ ישראל לאחר אלפי שנות גלות:
באמצע המאה התשע עשרה החלו תושבים יהודים בארץ ישראל לחפש להם מקום מתאים להקמת ישוב חקלאי יהודי, שבו יוכלו לפרנס את עצמם ולא להיות תלויים בחסדיו של איש.
אחד מהאנשים החלוצים האלה היה ר' יואל משה סלומון, תושב העיר העתיקה של ירושלים. ,תחילה יצא יואל משה סלומון, עם קבוצה של שבע משפחות,
לבנות את בתיהם מחוץ לחומות של העיר העתיקה. הם הקימו את השכונה הנקראת נחלת שבעה, ונמצאת היום במרכז העיר ירושלים. לאחר הקמת נחלת שבעה,
חיפש סלומון יהודים שיהיו מוכנים ללכת ולהתיישב על האדמה ולעסוק בחקלאות. יחד עם קבוצת אנשים קטנה הם יצאו לסייר בארץ ולחפש אדמות שאפשר לקנותן,
כדי להקים עליהם ישוב ראשון. לאחר חיפושים רבים, מצאו ביפו סוחר קרקעות ערבי בשם טיאן שהיה מוכן למכור להם חלק מהאדמות שלו, במרחק של חמישה עשר קילומטרים מיפו.
לפני שהגיעה כל הקבוצה למקום, הלך לשם יואל משה סלומון לבדו, וישב בכפר ערבי סמוך במשך שלושה ימים ושלושה לילות כדי לראות איך חיים אנשים במקום הזה.
בסיור נוסף שערכו יואל משה סלומון וחבריו, הם ראו שהאיכרים הערבים החיים על אותן אדמות, חולים במחלות עיניים קשות,
וכן ראו שהאדמות שרצה טיאן למכור להם מכוסות ביצה טובענית. כדי לבדוק סופית את המקום, החליטו לקחת איתם לסיור גם את הרופא היווני המפורסם של יפו, ד"ר מזרקי.
כאשר הגיע ד"ר מזרקי אל המקום, ביקש מהאנשים לעמוד בשקט למשך חצי שעה. לאחר מכן אמר להם: במשך מחצית השעה האחרונה ניסיתי לראות האם יש פה באיזור ציפורים.
ולא נראתה פה אף ציפור אחת. זה סימן שלא רק הביצה חולה, אלא גם האוויר עצמו מורעל. אינני מציע לכם לקנות את האדמה הזאת.
האנשים הביטו זה בזה ולפתע התחילו כולם יחד לבכות ואמרו: אף על פי כן – נקנה!
ועל האדמות האלה קמה המושבה היהודית הראשונה בארץ ישראל, פתח תקווה, שהפכה בינתיים לעיר גדולה .
מילים קשות:
לח – רטוב
תרל"ח – השנה בלוח העברי המקבילה לשנת 1878
בציר – הורדת הענבים, קטיף הענבים
אבנט – חגורה רחבה
כסוף – בצבע כסף, שערות שיבה
סוף – צמח הגדל ליד נחל
חנו – עצרו בדרך
בלב – בתוך, באמצע
סבך – שיחים, קוצים ועשבים צפופים
טיפסו – עלו
שעה קצרה – זמן קצר
מולך – שולט, כמו מלך
חס – שמר, דאג לבריאות שלו
רעים – חברים
הוזות – חולמות
חצות – אמצע הלילה
פרח – עף באוויר
אגדה – לגנדה
מעבר – מאחורי
ארור – מקולל, רע מאוד
נמלא – התמלא
ציוץ – קול הציפור